קניטלר נ' איגמה ניהול ומסחר בע"מ ואח'

החלטה

בפני בקשת המבקשים לסילוק התביעה על הסף.

טענות המבקשים

לטענת המבקשים תביעת המשיב מבוססת על סעד כספי לפי חוק לשון הרע בגין הליכי עיקול צד שלישי שננקטו נגד המשיב במסגרת תיק הוצל"פ 08-16790-11-1 , לטענת המבקשת הואיל וצווי העיקול שקיבלו הצדדים השלישיים הינם צווים של רשם ההוצל"פ שניתנו בהתאם לסמכותו, לפי חוק ההוצל"פ, חוסים צווים אלה תחת כנפי הגנת סעיפים 13 (5) ו-13 (9) לחוק איסור לשון הרע, כך שצווים אלו אינם יכולים להוות עילה למשפט אזרחי.

לטענת המבקשים כב' השופט סטולר קבע בת"א 2247-08-07 בנק דיסקונט לישראל נ' שגב תאילנד בע"מ כי:"במקרה דנן הודעת העיקול הוצאה כדין ובוטלה, לאחר מכן, ...לפיכך כל אימת שהודעת העיקול היתה בתוקף נהנה התובע מהגנת סעיף 13 (9) לחוק איסור לשון הרע".

בהסתמך על דברים אלו של כב' השופט סטולר טוענים המבקשים כי ההליכים שננקטו במסגרת תיק ההוצל"פ, ננקטו בהתאם להוראות הדין ע"י רשם ההוצל"פ ולפיכך אינם מהווים עילה לתביעה אזרחית כלשהי.

עוד טוענים המבקשים כי קיים מעשה בית דין בעניין נשוא התביעה, וזאת מהטעם לפיו טענות המשיב כבר הועלו בפני כב' הרשמת לימור רייך במסגרת עתירת המשיב לפסוק הוצאות נגד המבקשת 1, אגב הסכמת המבקשת 1 לדחיית התביעה נגד המשיב, שיסודה היה בבקשה לביצוע שיק, שהליכי ההוצל"פ שננקטו באותו הליך מהווים את העילה לתביעה זו, לטענת המבקשים, כב' הרשמת פסקה הוצאות בסך 1,000 ₪, אגב שיקלול טענות המשיב והמבקשת 1, כך שבפסיקת ההוצאות נוצר מעשה בית דין.

טענות המשיב

לטענת המשיב בתגובתו, עילות התביעה אינן אך ורק לשון הרע וכעולה מסעיף 18 לכתב התביעה עילות התביעה מתבססות גם על סעיף 60 לפקודת הנזיקין, עוולת הנגישה, וגם על סעיף 35 לפקודת הנזיקין, עוולת הרשלנות.

עוד טוען המשיב כי עילת התביעה אינה נסמכת על צווי רשם ההוצל"פ, אלא על חוסר תום ליבם של המבקשים, שפעלו לביצוע מסירה למשיב בכתובת שידעו כי אינו מתגורר בה וזאת על מנת ליצור מצג שווא של "מסירה" בפני רשם ההוצל"פ שיאפשר נקיטת הליכים נגד המשיב.

לטענת המשיב, החלטת רשם ההוצל"פ יכולה אולי לחסות תחת הגנת סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע, אולם לא התנהגות המבקשים שהטעו את רשם ההוצל"פ, בחוסר תום לב, כאשר רק בעקבות הטעייתם התיר רשם ההוצל"פ נקיטת הליכים נגד המשיב.

הטענה בדבר מעשה בית דין לא נטענה בכתב ההגנה והיא מהווה הרחבת חזית, ולגופו של עניין, פסיקת ההוצאות ע"י הרשמת אינן מהוות פיצוי על נזק אלא שיפוי על הוצאות שנגרמו בניהול ההליך הקודם, המשיב טוען כי אין בפסיקת ההוצאות ע"י כב' הרשמת משום מעשה בית דין.

דיון והכרעה

סילוק על הסף עקב העדר עילה

ככלל, בקשה למחיקה על הסף תיעתר אך ורק אם מבדיקת כתב התביעה על טענותיו מתברר כי אלה אינן מצמיחות עילת תביעה.

"העדר עילת תביעה הוא, אפוא, פעם המתגלה על פני כתב התביעה עצמו, מקריאת המסמך וללא חקירה ודרישה בעובדות. לצורך כך חייב הנתבע להניח, כי יעלה בידי התובע להוכיח את כל אשר טען בכתב התביעה, היינו, את כל העובדות המהותיות אשר פירש בו בהתאם לתקנות 9 (5) ותקנה 71 (א). אם אף ברור ונעלה מכל ספק הוא שעל יסוד העובדות שטען להם לא יכול התובע לזכות בסעד שביקש, כי אז – ורק אז – אומרים שכתב התביעה אינו מגלה עילה"

ראה זוסמן סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית עמוד 384.

העובדות המהותיות להן טוען המשיב הינן בדבר ביצוע המצאה בכתובת בלתי נכונה, שבה הוא לא התגורר, שלא בכתובתו הרשומה במרשם האוכלוסין, כאשר צויין על גבי אישור המסירה ע"י הנתבע 2 כי המשיב "סירב לחתום", רישום שלטענת המשיב הינו כוזב, דבר שגרם להטעיית רשם ההוצל"פ, שהורה על נקיטת הליכי עיקול נגד המשיב, בהסתמך על ההמצאה הכוזבת.

המשיב טוען כי מעולם לא בוצעה לו מסירה, וגם לא היתה יכולה להיות מבוצעת לו מסירה ברח' שינקין 38 גבעתיים, כתובת שבה מעולם לא התגורר וכי הוא כמובן לא סירב לקבל את המסירה בכתובת זו, עוד טוען המשיב כי הוא מעולם לא פגש את הנתבע 2, אשר במעשיו גרם להטעיה מכוונת של בית המשפט.

המשיב טוען כי הנתבע 3 ידע על כתובתו הנכונה לפני פתיחת תיק ההוצל"פ וחרף עובדה זו הוא בחר לבצע "מסירה" ריקה מתוכן באמצעות הנתבע 2 ולהגישה לתיק ההוצל"פ כמסירה אמיתית, הנתבע 3 לא טרח לעדכן את כתובתו הנכונה של המשיב בתיק ההוצל"פ, כדי לסכל ביצוע מסירה כדין למשיב, ולאפשר נקיטת הליכים נגדו בתיק ההוצל"פ כאשר המשיב אינו יודע כלל כי מתנהלים נגדו הליכים.